הסדרה כוללת עשרות עבודות קטנות מימדים. העבודות תלויות אחת אחרי השניה בגובה זהה כאשר הרווחים בין העבודות משתנים ליצירת מעין תחביר וויזואלי.
ריבוי העבודות וסידורם באופן הזה נועד לתת תחושה של אינוונטר. לכל עבודה תווית הממספרת אותה ונותנת לה זהוי מסוים. התוויות הן סוג של כח מארגן נוסף.
אני עוסקת באובייקטים ובדימויים באנליים אך עתירי אסוציאציות וקונוטציות. העבודות הן הכלאות
מחפצים קטנים שנאספו על ידי במשך שנים (למשל: קופסאות קטנות, גלגלות, חלקי מתכת),
משאריות של עבודות ישנות שלי, מחלקים של דברים שבורים שמצאתי בדרך (כגון: חלקים פנימיים
של פסנתר וכלי נגינה אחרים), מצילומים שונים ומגלויות שאספה. העבודות נוצרו מתוך טיפול
בחומרים הבנאליים על ידי חבור, הדבקה,תפירה, הטלאה וכו'.
אני מכליאה בעבודות קטנות-הממדים שברים, רסיסים, פיסות חיים, זכרונות, מחשבות רגשות — של עבר שקדם לי, של עברי, של ההווה שלי כאֵם ובת, וכאמנית המְצרפת אל האינוונטר הרגשי והחֶפְצִי שלה גם פיסות חיים של אנשים אחרים.
"דבורה מורג עוקדת, קוברת, צולבת וכו' בובות פלסטיק של תינוקות. ההתחלה היא הקץ. אסמבלאג'ים מיניאטורים מחברים בובות משומשות עם חומרי פסולת ויוצרים פסוודו- ריליקוויות" (גדעון עפרת) ההכלאות יוצרות דבר חדש ובו בזמן שומרות על זהותם המקורית ועברם של החפצים והשאריות. כל עבודה היא מלה ויזואלית או מעין משפט. התחביר המתקבל בחלל הגלריה הוא של רצף דיבור, שהינו מקוטע ושבור. השאריות שמהן מורכבות העבודות הן סימני דרך לחיים שמהן נשמטו או הושלכו, והצבתן בחלל היא המשך התהליך של צירוף והדבקת שאריות.
כל עבודה בפני עצמה מורכבת ממספר אובייקטים שונים, משמעות העבודה צומחת מן החיבור בין האובייקטים השונים ומן הזיכרון התרבותי והחומרי שנושא איתו כל אובייקט. זה מחייב לעצור ולתת לדברים להשפיע עליך. עם ההליכה בתערוכה נבנה אצל הצופה זיכרון נוסף של העבודות שכבר ראה קודם ובכך ניבנים הקשרים חדשים התלויים במידה רבה בצופה.
מלאכת הכאב, עמלנות, קומפוזיציות ממורכזות, חפצים בנאליים עתירי אסוציאציה, קליפה אסתטית האוצרת בתוכה אימה הסטה היוצרת פער קשה בין פנים לחוץ. הסוואה, חפץ: אובייקט מעבר לדיבור על עולם לא נגיש.
